התחייבתי לעצמי לקרא את "אדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל פעם בשנתיים.
מהות הספר היא: בסופו של דבר הדבר היחיד שאי אפשר לקחת מאדם זו ההחלטה איך להגיב למה שקורה סביבו.

החלטה זו קובעת איזה אדם או אישה אנחנו.

אני חושב על זה כמה פעמים ביום.
האם הגבתי נכון לפנייה או מעשה של אדם אחר?

לצערי פעמים רבות מידי - התשובה היא: לא.
אבלאני חושב המודעות לכך משפרת אותי מיום ליום.

בשנים האחרונות אני רואה כמעט כל יום את ההשפעה של ההחלטות האלו במהלך היום על קביעת האופי שלנו.

אמא שלי, שלוקה בדמנציה, כבר לא כ"כ יכולה להגיב באופן שקול למה שקורה סביבה.
אבל הבחירות שעשתה במהלך חייה עיצבו את מנגנון התגובה שלה.
 
בכל פעם שאנו נפגשים אני לומד ממנה עוד.

התגובה האוטומטית שלה למאורעות סביבה היא כמעט תמיד:
"חיינו כ"כ טובים."