אבא שלי נפל לפני 9 שנים בפעם ראשונה כאדם מבוגר בן 75.
חוויתי דרכו מה זה אומר: הכאבים, המחשבות הרעות, החשש לצאת מהבית.
רציתי לעזור לו והצעתי לו שאלמד אותו ליפול בטוח – הוא מיד ביקש ממני שאלמד אותו.
עכשיו הייתי בבעיה. לא באמת ידעתי איך ללמד אותו ליפול. לימדתי עשרות ומאות אנשים ליפול, אבל לא בגיל שלו.

מה שעוד קרה, זה שפתאום הבנתי שכעת התפקיד שלי זה להציל את אבא שלי ולהחזיר אותו למצב לפני הנפילה.

הלכתי לשאול את מי שלימד אותי ליפול – סנסאיי ישראל טונג'י, מבחירי אנשי האייקידו בארץ. סנסאיי ישראל נתן לי רעיונות אך כשניסיתי ללמד את הורי לפיהן – הבנתי שזה עדיין מסוכן וחסר משהו.

הבנתי שאני צריך ללמד אותם לשחרר את הגוף.
אז התחלתי ללמד אותם טאי צ'י.אבל, השחרור של הטאי צ'י זה לא השחרור של הנפילות.


לאחר כמעט שנה של ניסויים על עצמי ומעט על הורי, חשבתי שמצאתי את הדרך הנכונה.
התחלתי ללמד אותם והיה נראה שזה עובד.
אז התחלתי ללמד אנשים נוספים.

יום אחד, אחת הנשים הראשונות שלימדתי נפלה. היא בצעה את מה שלימדתי אותה בזמן אמת ולא שברה שום דבר.אבל בגלל עצמת הנפילה הרשתית באחת העיניים שלה נפרדה מהעיין והיא אבדה ראייה בעיין הזו.

זה היה משבר גדול עבורי – עד היום אני חושב שהלוואי שהייתי יודע אז ללמד כמו היום.

הבנתי שהשיטה לא טובה מספיק.שהיא לא נותנת את ההגנה שרציתי שתתן להורים שלי ולמתאמנים איתיובגלל זה הפסקתי ללמד.

פשוט פחדתי שאולי אני בעצם גורם נזק.

הייתי מתוסכל מעצמי: שנים של אימונים ולימוד באומנויות לחימה ואני לא יכול לעזור להורים שלי?
וחוץ מזה, באמת פחדתי ממה שיקרה להם בנפילה הבאה.

באותה תקופה התקיימה סדנת אייקידו של 5 ימים, שבה נופלים מאות פעמים ביום,
החלטתי שזו ההזדמנות שלי.

חיפשתי איך אפשר להגיע לקרקע באופן רך ובלי אימפקט – בלי המכה בפגיעה בקרקע.
תרגלו עלי הפלות והפילו אותי מאות פעמים ביום.
כל נפילה חשבתי וניתחתי אם ההורים שלי היו יכולים לקבל את האנרגיה הזו.

בהתחלה בעיקר פסלתי שיטות נפילה.
ואז ביום הרביעי הבנתי.

וביום החמישי תרגלתי ותרגלתי. ובסופו ידעתי איך לעשות את זה.

ועכשיו אני יכול ללמד גם אותכם.